טכס חניכה בקרב שבטי התנין בפפואה ניו גיני

שער-המגזין-שבטי-התנין-חניכה

טכס חניכה בקרב שבטי התנין בפפואה ניו גיני

פפואה ניו גינאה חולקת את האי השני בגודלו בעולם עם פפואה המערבית השייכת לאינדונזיה (בשנת 1963 העניק לה האו"ם שליטה על מערב האי ) . בשנת 1975 העניקה אוסטרליה עצמאות לפ.נ.ג. . לאחר שנים של מלחמות בין המעצמות בעולם על השליטה באי .
למרות עצמאותה, בפפואה עדיין מתנהלים 829 שבטים הנבדלים זה מזה בשפתם , לבושם, מנהגיהם והטכסים המתקיימים בהם. לאורך נהר ה-ספיק, הנהר הגדול ביותר באי, חיים שבטי התנין . כאן מחשיבים מאד את התנין כטוטם, כסמל של הערצה, חוזק וגבורה.
בבלק-ווטר, אחד מחלקי נהר הספיק, בכפר גוואמאס, פגשתי את אחד השבטים המשתייכים לאנשי התנין. קשרי המשפחה והיחסים שבין בני הקלאן (החמולה), מורכבים, עדינים ומחייבים מאד. בני הדודים נחשבים כאחים ומעמדו של הדוד אחי האם הוא כשל האב המחנך והאחראי על התפתחות הנער.
בהגיע נער לגיל הבגרות הוא אמור "להתנקות מדם האם" ולהיות גבר בפני עצמו המנותק מאימו ומחובר לחלק הגברי של השבט. הרצון להידמות לתנין ולהיחשב חזק ואמיץ כמוהו, יחד עם הצורך להתנקות מדם האם היולדת – הביא את אנשי הספיק ליצור טכס בגרות במתכונת של חיתוך עור הגוף, במאות חתכים שמהם ייצא דם האם ופתיחת הגוף להחדרת המנהגים ותורת השבט. רק לאחר התנתקות הנער מהילדות ומאימו, הוא ייחשב לגבר הרשאי להיכנס לבית הרוחות, להתחתן, לקחת חלק באירועים ובטכסים בכפר.
במשך חודש וחצי שהו שמונת הנערים המועמדים לטכס בבית הרוחות – המשמש את זקני השבט לאספות ודיונים, והינו קדוש לבני השבט. המשפחה שלחה להם אוכל בריא ומזין על מנת לחזק אותם ולהכינם לטכס הבגרות. האמירה "שולחים אוכל" היא בעלת משמעות עמוקה, שכן אם הנער אינו עובד ואינו תורם לעבודת השדה ומכירת תוצרת השדה, זה אומר שמישהו עובד במקומו, מישהו אחר מביא כסף לספק לו מזון. זה מכניס אותו ואת משפחתו למחויבות לשבט ולעמידה בדרישות הטכס. במשך חודש וחצי הנער מנותק מאימו ומאחיו. רק הגברים שמותר להם להיכנס לבית הרוחות באים במגע עם הנערים. הם עוברים בתקופה זו לימוד המנהגים החוקים ואת כללי הטכסים השונים בשבט.
אני הגעתי לכפר בזמן שתקופת ההזנה והלימוד הסתיימו. במועד זה הוציאו את הנערים מבית הרוחות אל אור השמש, הם יצאו בשורה ארוכה , 8 נערים. הם נראו המומים מכל הרעש וההמולה שיצרו המשפחות והקהל הרב שהתגודד סביב, והביטו בעיניים כבויות ומפוחדות. עיניהם היו מושפלות וכנועות כאילו שעברו מין התנקות מרגש הגאווה הכבוד והביטחון העצמי. הגברים יצרו בגופם טבעת הדוקה סביב הנערים וחסמו בגופם את הדרך בפני האימהות שניסו להגיע אל הנערים. האימהות היכו את הגברים עם ענפי עצים ירוקים, לאות מחאתן וכעסן על שהגברים ניתקו אותן מבניהן. לבסוף, נפרץ מעגל הגברים, הנשים "חטפו" את הנערים ונצמדו אליהם בחיבוק לרגליהם ולגופם .
אחת האימהות חלצה את שדיה וחשפה את בטנה אשר נשאה בקירבה את הילד, על מנת להביע את מחאתה והתנגדותה לניתוק הילד ממנה.

להורדת הכתבה לחץ כאן>>